רכישת הקריאה קשורה לתחומים התומכים זה בזה: פונולוגיה, סמנטיקה (משמעות המילים), אורתוגרפיה (ייצוג גראפי של השפה, כתיב נכון) והקשר לטקסט. חלק מהילדים הלומדים קרוא וכתוב נתקלים בקושי משמעותי ברכישת מיומנות הקריאה. אם הקושי נמשך גם לאחר הוראה על פי תוכנית חינוכית מותאמת לקשיים שנתגלו ולא חל שיפור משמעותי בקריאה ,אנו קוראים ללקות "דיסלקציה התפתחותית".
רבים מהמתקשים ברכישת מיומנות פענוח מילים כתובות מגלים יכולת אינטלקטואלית תקינה או אף גבוהה מאד. מתברר שבין הגורמים הלשוניים הקשורים בדיסלקציה, הגורם של המודעות הפונולוגית הנו המובהק והמשמעותי ביותר בניבוי הישגי הקריאה. אבחון דידקטי מגלה לקות במנגנון של הערנות הפונולוגית.
מודעות פונולוגית לקויה ניתנת לשיפור. ניתן לטפל במרכיב השמיעתי-לשוני אך ללא אוטומטיזציה: תמיד יהיה צורך במאמץ ובקשב (לכן ההקלות של הארכת זמן,שילוב של מבחן בכתב ומבחן בע"פ,ועוד).
קיים קשר סיבתי דו-כיווני בין מודעות פונולוגית וקריאה: לימוד קריאה משפר את המודעות הפונולוגית,ושיפור בפונולוגיה משפיע לטובה על הישגי הקריאה. קיימת אפשרות להתערב התערבות מוקדמת ולשפר את המיומנויות הפונולוגיות של ילדים קטנים, ועל ידי כך למנוע את תופעת הדיסלקציה או לפחות להקטין את חומרתה. הדרכים שהוצעו עד כה הן, שימוש במשחקי לשון, שירי ילדים וכדומה בגיל הרך.
הבנת הנקרא
הינה יכולת תפיסה של טקסט שאנו קוראים (הבנת התוכן, שחזור הטקסט, הבנת הרעיון המרכזי, יכולת הסקת מסקנות). ישנם גורמים המעכבים את הבנת הנקרא.
מה הם הגורמים המעכבים את הבנת הנקרא?
- קושי בפענוח הכתוב: ילד שקריאתו משובשת ואיטית (אינו שולט בכל התנועות, קורא קריאה מצרפת) ממוקד בפענוח הכתוב ולא פנוי להבנת הנקרא.
- קושי בעיבוד מידע שפתי (אוצר מילים, מילים נרדפות, ניגודים, הכללה ,מיון וכדומה).
- חסר בידע עולם: המידע החדש נשען על מידע קודם.ככל שידע העולם רחב ועשיר הבנת הנקרא תהייה טובה יותר. לילד שיש ידע קודם למשל על הדוב הלבן,מקום מחייתו ואורח חייו, קל י יהיה להבין טקסט המספר על הדוב הלבן. יש לו ידע עולם על כך.
- קשיים בזיכרון: אין אפשרות לעבד מידע מילולי בלי זיכרון בהקשר (רצף האירועים) ובלי זיכרון סמנטי (הקשור למשמעות המילים).
אסטרטגיות נלמדות (טבלאות,תרשימי זרימה ,חלוקה לפסקאות ועוד) עוזרות לארגון המידע המילולי כך שקשיי זיכרון לא יחבלו בהבנה. - קשיי קשב: יכולים לנבוע מסיבות נוירולוגיות או רגשיות. הקשיים הללו מפריעים להבנת הנקרא. (כאשר הנוירולוג שולל סיבה נוירולוגית לבעיית הקשב,עלינו לפנות למטפל בתחום הרגשי). הילד לא פנוי להתמודד עם הטקסט.
חשוב לתרגל את מרכיבי השפה הבאים עוד בגיל הגן:
מודעות פונולוגית:
צלילי השפה, חלוקת הטקסט ליחידות צליל שונות (משפטים ומלים) וחלוקת המילים ליחידות שונות (הברות ופונמות).
מודעות מורפולוגית:
הקשר בין הצורה למשמעות בחלקי המילה.
הבנת האופן שבו הקשר בין שורש המילה וההטיות שלה משפיעות על המשמעות: סיומות של זכר ונקבה, יחיד ורבים, זמני הפועל וכו'.
מודעות תחבירית:
נוגעת לקשר בין חלקים במשפט, שינוי בסדר בין מרכיבי המשפט כמשנה משמעות.
סמנטיקה:
נוגעת לדרכים של מסירת משמעות בשפה, קשורה בעיקר למשמעות "מילונית" של המילים ולמשמעות הצירופים והמשפטים.
פרגמאטיקה:
נוגעת למשמעויות שקהילת הדוברים מעניקה לטקסט ולשיח היום יומי.
